<h1>שו"ת הרשב"א ח"ה סימן ל"ו</h1>
<h2>דף כה.</h2>
שאלת הא דתנן [ערכין כ"ה ע"א] המקדיש שדהו בשעה שהיובל נוהג היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה, ואקשינן עלה בפרק בית כור [ב"ב ק"ג ע"א] אמאי לקדשו באפי נפשייהו, ואוקמה רב עוקבא בנקעים מלאים מים דלא בני זריעה נינהו דייקא נמי דקתני דומיא דסלעים, ואקשינן עלה אי הכי פחות מכאן נמי, (ת"ל כולה) [ק"ל עלה] ולמאן דמותיב ליה מי ניחא, הא על כרחיך [סלעים] הא לאו בני זריעה נינהו ואפילו הכי פחות מכאן נמדדין עמה ואמאי. וליכא למימר דמעיקרא לא תלי הטעם בזריעה אלא כל שהוא רשות לעצמו אינו נמדד עמה וכל שהוא רשות אחת נמדד עמה ואפילו אינו ראוי לזריעה, דלרב עוקבא בר חמא נמי דילמא כל דליכא תרתי לריעותא כלומר שהוא רשות לעצמו ואינו ראוי לזריעה נמדד עמה. ולא ראיתי מזה זכר למפרשים ז"ל. תשובה קושיא זאת כבר עמדו עליה ראשונים נוחי נפש וכמה תירוצין נאמרו בה. ואני אומר דהאי אי הכי אינו נאמר בדרך אי אמרת בשלמא, ויש כיוצא בזה בתלמוד ואחד מהם בפרק קמא דמציעא [ט' ע"א] אי הכי ניקני רכוב במוסרה, וקושיא באנפי נפשה היא לברורי מתניתין. ובתוספות תירצו דבכמה מקומות בתלמוד יכול לומר ולטעמיך ואינו אומר, והכא נמי הוה מצי למימר ולטעמיך. ויש מתרצים דמעיקרא סבר דהתם [לאו] בסתם סלעים קא מיירי (ואפי') [אלא] בבני זריעה דאיכא דהוי בני זריעה ודומיא דנקעים קתני, וכי אוקמא רב חמא בנקעים מלאים מים ודומיא דסלעים דלאו בני זריעה נינהו (ו)אקשינן אי הכי כיון דאינן ראוים אפילו בפחות מכאן נמי דזרע חומר שעורים כתיב, כן תירצו התוספות ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל, גם אתה עמדת במקצת תי' זה. ומה שדחית דאם כן דילמא רב עוקבא בעי נמי תרתי, לאו קושיא היא דהא זרע כתיב וראוי לזריעה ממש בעינן ומינה הוא דקמותיב אפילו פחות מכאן. ויש מתרצים בהפך מזה ואמרו דמעיקרא ס"ד דלא בעינן ראוי לזריעה, ומש"ה אתי שפיר דפחות מכאן הכל שדה אחת אבל גבוה עשרה טפחים או עמוק עשרה טפחים חשובים בפני עצמן, אבל השתא דקאמר דבעינן ראוי לזריעה [ו]בענין אחר לא קדיש לפי חשבון בית זרע, אפילו פחות מכאן נמי כיון דלאו בני זריעה נינהו, ואין זה נכון לפי דעתי דלכולי עלמא בני זריעה בעינן דזרע כתיב. והראשונים נראין עיקר.
